ד"ר לספרות אנגלית ממשיכה את מסורת שירת דור ה-1.5

ד"ר קלרינה פריבורקין, ד"ר לספרות אנגלית ומשוררת דוברת רוסית, אנגלית ועברית, ילידת אוזבקיסטן ,ממשיכה את מסורת שירת דור ה1.5 – אותם ילדים יוצאי ברית המועצות לשעבר שהגיעו לישראל בשנות ה90 של המאה העשרים.
עורך ספר שיריה הראשון של קלרינה פריבורקין הוא המשורר והמתרגם ד"ר דורי מנור, בשירים נחשפים הטלטלות האישיות של קלרינה הילדה וגם הבוגרת ושל בני משפחתה בברית המועצות וגם בעקבות העלייה לישראל, התמודדות עם בעיות זהות ואתגרי ההגירה שאפיינו את גל העלייה הגדול בשנות ה-90. זהו ספר שחושף את השפעת העלייה והקליטה על ילדי העולים, פן שלא מספיק סופר בעבר.
קובץ השירים של קלרינה פריבורקין נכתב בעברית על מנת לגלות ולהבין את זהותה הרב-תרבותית והרב-לשונית דרך שיריה ובכך להשלים את תהליך ההשתרשות התרבותי, הלשוני, והחברתי בישראל. דרך שיריה פריבורקין מקווה לקרב את המהגרים לחברה הישראלית, שיובילו אחדות ואהבת חינם בחברה המורכבת מעליות רבות. שירי הקובץ עוסקים בין היתר בווידויים משפחתיים, התמודדות עם הגירה וקבלת המהגר, הורות וזוגיות בתקווה שכל אחת ואחד יוכלו למצוא בו נקודות השקה והזדהות.
שירתה מייצגת את הקונפליקטים של העולים החדשים של שנות התשעים בני הנוער שעלו וביקשו להשתלב ולהיות כמו הצברים. בשירים היא חושפת התמודדות עם בעיות קיומיות כמו חיים בצניעות בהתחלה כשאין גב כלכלי ומתוך העולם החצוי היא צומחת. לא מספיקות הבעיות הקיומיות גם תחושת אי הוודאות לגבי היהדות, את אלה היא חושפת בשיריה באומץ..
ד"ר קלרינה פריבורקין מרצה לספרות אנגלית, דרמה וכתיבה יוצרת במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון. קלרינה עלתה לישראל מאוזבקיסטן בהיותה בת אחת עשרה עם משפחתה המורחבת. היא שירתה בחיל האוויר ולמדה ספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן. נשואה, אמא לשניים מתגוררת בקרית אונו. קלרינה רואה את עצמה כשייכת לדור ה-1.5 (אותם ילדים עולים שעברו בישראל את כל מסלול החיים ועדיין לא תמיד מרגישים שייכים במדינתם).
"אַדְמַת אֵם" מאת קלרינה פריבורקין. "פיוטית הוצאה לאור", 64 עמ',
עריכה: דורי מנור. עיצוב: איה ויג. ציור הכריכה: הילה רם
מחיר ₪ 64 שקלים להשיג בחנויות הספרים וגם באתר עברית בקישור:klarinapoetry.com/motherland
הוֹכָחַת יַהֲדוּת
נְסִיעָה עִם אִמָּא לִירוּשָׁלַיִם לְבֵית הַדִּין הָרַבָּנִי.
עוֹד עִנְיָן בְּיוּרוֹקְרָטִי בַּדֶּרֶךְ לַחֻפָּה,
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי.
מִי יָכוֹל לְעַרְעֵר עַל יַהֲדוּתֵנוּ?
הֲרֵי כָּל חַיֵּינוּ סָבַלְנוּ שָׁם בְּשֶׁל הַסְּעִיף הַחֲמִישִׁי,
חָגַגְנוּ חַגִּים מוּזָרִים בַּסֵּתֶר,
הִשַּׂגְנוּ מַצָּה בְּפֶסַח,
הִסְתַּרְנוּ סֵפֶר תּוֹרָה בָּאָרוֹן,
קִבַּצְנוּ מִנְיָן שֶׁל זְקֵנִים לַקַּדִּישׁ
בִּפְעֻלּוֹת מִלּוּט חֲשָׁאִיּוֹת,
וּבִכְלָל יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָצְ'קָה קְטַנָּה, עֲטוּפָה בִּקְטִיפָה סְגֻלָּה, שֶׁהִבְרַחְנוּ לָאָרֶץ….

Comments are closed.