תל אביב חיה ובועטת
"חלונות לפארק", ספרו ה-18 במספר של המשורר אשר רייך, יצא בימים אלו בהוצאת קשב לשירה ומציג מוטיבים העוסקים בילדותו במאה שערים, מות בנו המשורר ונופי פארק הירקון הפותחים חלונות לנפשו .
"חלונות לפארק" הוא ספרו ה-18 של אשר רייך, משורר ופרוזאיקן עטור פרסים. אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא התמודדות עם מות בנו צחי, שהספיק להוציא ספר שירה משלו וסומן כמשורר מבטיח. נושאים מרכזיים נוספים הם זכרונות חייו, החל מילדותו כילד חרדי במאה שערים, העובדה שחלק גדול ממשפחתו, שנשאר באירופה, נרצח בשואה ועד טיוליו בפארק הירקון הקרוב למקום מגוריו הנוכחי.
אשר רייך נולד בירושלים בספטמבר 1937, וגדל בשכונת מאה שערים. בגיל 18 התגייס לצה"ל ועזב את הסביבה החרדית. למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית.
ב-1959 פורסמו שיריו הראשונים במוספים הספרותיים של העיתונות היומית. ספרו הראשון "בשנה השביעית לנדודי" הופיע בשנת 1963 (הוצאת עקד). מאז פירסם 15 ספרי שירה, ושני ספרי פרוזה. בכל ספר שלו יש מוטיב מרכזי המוביל את הספר והקורא להתעמקות. במשך 10 שנים שימש עורך- בכתב-העת 'מאזנים' ובמשך עשור בעל מדור השוואת תרגומים במוסף תרבות וספרות של "הארץ". בעקבות מדור זה ראה אור בהוצאת עם עובד הספר "הנשיקה מבעד למטפחת". רייך תרגם וערך את מבחר השירה האקספרסיוניסטי הגרמנית "סוף העולם". הוא חבר האקדמיה הגרמנית לשירה ושפה מזה שנים רבות. הרומן שלו "זיכרונות של חולה שכחה" זכה לשבחים רבים. רומן זה וספר הסיפורים "איש עם דלת" תורגמו לגרמנית בנוסף לספרי שירתו.
רייך השתתף בשנות ה-70 בתכנית כתיבה בינלאומית באוניברסיטת איובה בארצות הברית. ספריו זיכו אותו בפרסים ספרותיים שונים: "סדר השירים" זיכה אותו בפרס ברנר לשירה, ספרו "השחיין המהיר של הרגש" בפרס רמת-גן לשירה. כמו כן זכה בפרס אקו"ם ופרס ברנשטיין, פרס הנשיא בתש"ס, ובפרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ז"ל לשנת תשס"ב. השנה זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים.
אשר רייך הוא אביו של הצייר והמשורר יצחק-יוסף (צחי) רייך ז"ל, ומזה 20 שנה נשוי לד"ר אלישבע זהר-רייך.
אשר רייך, "חלונות לפארק" הוצאת קשב לשירה. עורך: רפי וייכרט 77 עמ'
מחיר: 64 ש"ח. ניתן להשיג בחנויות הספרים ובאתר Bookme
3 שירים מהספר:
תמונת עובריותי
הָיִיתִי אָז גָּדוֹל כְּאֶגְרוֹף,
מְקֻפָּל בַּצּוּרָה הַקְּלָסִית הַיְדוּעָה,
וּכְבָר חָשַׁבְתִּי עַל עוֹלָמוֹת שׁוֹנִים
שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בִּי בְּלֹא דַּעַת.
הִכַּרְתִּי אֶת אִמִּי מִבִּפְנִים
יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנָּה. הַאִם
זֶה נָתַן לִי אֵיזֶשֶׁהוּ יִתְרוֹן?
אָז הָיוּ חָדְשֵׁי חַיַּי הַיָּפִים בְּיוֹתֵר.
לֹא רָצִיתִי לָצֵאת הַחוּצָה
אֶל עוֹלָם מְנֻכָּר, חָפְשִׁי מֵאשֶׁר.
אֶת הַמַּלְאָךְ עִמּוֹ רָצִיתִי לְהֵאָבֵק
לֹא רָאִיתִי. חַשְׁתִּי אַךְ זִמְזוּם קַל
סְבִיב אַפִּי. מַסְעוֹתַי בְּתוֹךְ הָרֶחֶם
הָיוּ הַמֻּפְלָאִים שֶׁיָּדַעְתִּי עַד הֵנָּה.
גשר הירקון
מִדֵּי יוֹם גֶּשֶׁר הַיַּרְקוֹן
מַעֲבִיר אוֹתִי הָעִירָה.
אֲנִי רוֹאֶה אִשָּׁה אֲפֵלָה
מִתּוֹךְ עַצְמָהּ. בְּנִי מֵצִיץ מֵעֵינֶיהָ
וּמִיַּד נֶעְלָם מֵעֵינַי.
הַחשֶׁךְ חַי מִתַּחַת לִבְגָדֶיהָ
בְּעוֹרָהּ וּמֵפִיץ רֵיחַ בְּדִידוּת.
רוּחַ צָפָה בְּגֶשֶׁר הַיַּרְקוֹן
הַמַּזִּיעַ מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
שורשי הקיץ
הַיַּרְקוֹן הוּא תָּמִיד קַיִץ.
וּבַחורֶף תְּרִיסַי הַמּוּגָפִים נֶעֱקָרִים
מִזְּמַנָּם, מֵרְצוֹנָם.
נִסִּיתִי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת
הֶחָלָל הַבִּלְתִּי מְאֻרְגָּן שֶׁל חַיַּי.
הֶמְיוֹת הַזְּמַן, קִרְקוּרֵי הַמָּקוֹם
מַגִּיעִים אֵלַי מִתּוֹךְ שָׁרְשֵׁי הַלֵּילוֹת,
מִן הַבֵּיצָה שֶׁעוֹד לא נוֹלְדָה. כּה נוֹצֵץ
הַקַּיִץ הַמּוֹצִיא אֶת יָמַי וְלֵילוֹתַי.
מִלְחֶמֶת עוֹנָה בְּעוֹנָה —
תֵּל־אָבִיב צוֹבֶטֶת אֶת עֲצַבַּי
בֵּין עֲצֵי הַיַּרְקוֹן אֲנִי יוֹשֵׁב
עִם בְּנִי הַקְּטַנְטַן, בְּתוֹךְ עֲגָלָה,
עַל סַפְסָל לָעוּס בִּידֵי זְמַנְמַנֵּי קַיִץ —
וְחוֹשֵׁב עַל עֲתִידִי הַמִּתְקַצֵּר. זִכְרוֹנוֹתַי
מְתועָדִים: הָרְכוּשׁ הַיָּחִיד שֶׁאוֹרִישׁ לִשְׁאֵרַי.