"בושם בריח חרא אפשר ליח"צן טוב יותר מכל בושם אחר".

באחד הימים חזרתי אל היח"צן עם חידה.

באותה עת התחלתי לייצג חברת בשמים חדשה והתהליך היה בעייתי מאוד.

אמנם עשיתי עבודה טובה, הצלחתי פעמים רבות להגיע אל כלי התקשורת השונים והחשובים עם כתבות משוות ואפילו הצלחתי להתברג למוצר השבוע באחד העיתונים החשובים, אבל לא הייתה שום פריצה, לפחות לא בקריטריונים שלי.

הזמנתי את היח"צן לאחת המסעדות בעזריאלי והצגתי לו את החידה. הוא הנהן בחיוך של חכם סיני זקן ולגם מהקפה. ואז השתהה ולגם שוב.

"שמעת פעם על המניפית המצויה?" שאל.

"על מה?"

"זה סוג של לטאה, שחיה במדבר. היא נראית כמו חלק מסלע. ועל מקלון הלבנון שמעת? זה סוג של חרק ארוך שנראה כמו גבעול קש. וכמובן יש את אמנית ההסוואה, הזיקית. יש בעלי חיים רבים שמתרגלים את ההסוואה בעולם הטבע."

ובכלל, הוסיף, "חשבת פעם מה זו הסוואה? איך היא עובדת? ההסוואה בעצם מחקה את מה שיש בסביבתה, חוזרת עליה. אם תשימי ורד אדום בתוך שדה כלניות אדומות – לא תמצאי אותו. המוח שלנו מזהה תבניות וכשאנו חוזרים על אותה תבנית, לא נמצא את השונה.

כשיש לך מוצר שדומה לכל שאר המוצרים, הוא מוסווה. כשאת מוכרת את אותם מאפיינים רגילים של המוצר שלך, את חוזרת על התבנית של אותו סוג מוצר.

אנשים מתעלמים מתבניות, מתעלמים מהרעש החוזר על עצמו של התקשורת. והנה, את מצליחה בעבודתך, מצליחה להשיג כתבות ובכל זאת לא קורה כלום. זה לא בגלל שאת לא מצליחה להשיג את המקום בעיתון, את מיח"צנת נהדר, אבל הפואנטה היא שאת מוכרת את הרעש, את התבנית שחוזרת על עצמה.

תפסיקי למכור את המוצר, תמכרי את השוני, תעשי רעש אחר, תמצאי דרך להיות הכלנית הסגולה בשדה.

אם את מוכרת משהו שמריח טוב, תמכרי את הריח הייחודי שלו!"

הוא נשען לאחור וחייך. "בושם בריח חרא אפשר ליח"צן טוב יותר מכל בושם אחר".