בספרו  החדש ממשיך אלי אשד במפעלו המרכזי, הוא חקר התרבות הפופולארית העברית, מפעל שבו הוא עוסק שנים רבות ושבמהלכו פרסם את ספרו החשוב מטרזן ועד זבנג. בספרו הנוכחי יוצא אשד לחקור תחום שכוח וזנוח יחסית בתחום התרבות הישראלית, הוא תחום הקומיקס. אשד מספק רקע עולמי, יהודי ותיאורטי ולאורו סוקר את תחום הקומיקס העברי מהתחלותיו בשנות השלושים של המאה העשרים ועד סוף המאה. בתקופה זו הוא סוקר את עבודתם של המאייר אריה נבון  (ושל שותפתו לכתיבה, לאה גולדברג), של הכותבים יעקב אשמן ופנחס שדה ומגיע בפרקים  האחרונים  אל אמן הקומיקס החשוב ביותר בתרבות הישראלית, הכותב והמאייר דודו גבע ואל הקומיקסאי העברי המצליח והידוע מכולם אורי פינק.

הספר בודק ומתאר  אבני דרך בתהליכי השינויים אלה, וזאת דרך סקירת וניתוח יצירתם של  חמישה יוצרים מרכזיים בתחום העלילון  העברי : ,אריה נבון  יוצר סיפורי הקומיקס הראשון בעברית שביחד עם המשוררת לאה גולדברג  יצר דמויות מפורסמות כמו  הצבר הראשון  אורי מורי,אורי כדורי ודמויות רבות אחרות ,   יעקב אשמן  היוצר בעל הנטיות " הכנעניות יוצרו של גיבור העל העברי הראשון  גידי גזר  פנחס שדה המנשורר שתחת השם "הבדוי " המחבר העלילונים המרכזי של   עיתוני הילדים העבריים  במשך קרוב לעשרים שנה  ,דודו גבע היוצר הראשון של קומיקס למבוגרים בעברית ואביו של הפקיד יוסף ודמויות קומיקס אחרות  ואורי פינק הקומיקסאי הידוע ביותר כיום בעברית ויוצרה של חבורת "זבנג" של תיכוניסטים פרועים שמקפים את רוח הזמן לאורך עשרות שנות קים הסדרה . .

.דרך הניתוח והתיאור בספר זה ניתן לראות היטב את ההשפעות של החברה והתרבות הכללית על התחום הספציפי מאוד של העלילון הישראלי ואת השינויים שחלו בו לאורך העשורים.

לכאורה, העלילון הישראלי שימש ככלי לחיזוק האידיאולוגיה של הממסד בקרב ילדים ובני נוער.

אמנם מאז ימי המנדט ועד לסוף שנות השבעים של המאה העשרים התאפיין העלילון הישראלי בדרך כלל (שכן תמיד היו מקרים יוצאי דופן) בגישה לאומית, פטריוטית ואוהדת בכל הקשור לדימויה של המדינה, למטרותיה ולערכיה המרכזיים אשר היוו בסיס לסטאטוס קוו חברתי מאחד[1].

דווקא בגלל שוליותו של תחום זה בתרבות הישראלית ואף בשל ריבוי הגוונים שלו, הוא יכול היה לכלול מדי פעם תזות ורעיונות שונים שניתן לראותם כחתרניים – או בכל אופן לא תואמים במידה רבה או מועטה –את הממסד והאידיאולוגיה שלו. מסרים חתרניים מעין אלה בוטאו בין השאר גם בידי יוצרים חשובים כמו פנחס שדה ודודו גבע גם בשנים שבהם הז'אנר שימש לכאורה כ"שופר תעמולתי".

לעומת זאת, החל מסוף שנות השבעים החלו להתפרסם בעיתונים למבוגרים סיפורי עלילון פרי יצירתו של דודו גבע. זו הייתה אבן דרך ראשונה מסוגה (לא יחידה) בשינוי השיח המאפיין את העלילון המקורי בשפה העברית. העלילון של דודו גבע שונה בערכיו מזה שאפיין את התקופה הקודמת. התזה המרכזית של המחקר המוצע כאן היא שישנם הבדלים דרמטיים בין סיפורי העלילון שנוצרו בשפה העברית, בעיקר בעיתוני הילדים משנות השלושים ועד אמצע שנות השמונים, ובין סיפורי העלילון שנוצרו משנות השמונים ואילך. למעשה הסיפורים שהתפרסמו בשתי התקופות ביטאו השקפות שונות לגמרי ולכאורה מנוגדות. עם זאת, לאורך כל הזמן הזה אפשר להבחין בכך שהגישה הלאומית הדוגלת ביצירת תרבות "עברית-ציונית" לא הייתה עיוורת לחלוטין אלא לוותה גם באלמנטים כמו-חתרניים שהטילו ספק ברעיונות המקובלים ומתחו ביקורת על חלקים שונים בתרבות הממסדית.

הספר בודק  אבני דרך בתהליכי השינויים אלה, כמו גם את הגורמים התרבותיים, החברתיים ואף הפוליטיים הרלוונטיים ומראה שהעלילון העברי היה קשוב יותר לשינויים שחלו בעולם מסביב גם כשעסק לכאורה בנושאים הדמיוניים ביותר.

ספרו של אשד חושף לעיני הקורא תחום תרבותי שולי ונשכח שכיום הפך להיות מרכזי הרבה יותר, מאיר את הדמויות החלוציות והתשתיתיות בו . ספריו של אשד שופכים אור על התרבות הישראלית הפופולארית, אותו איזור גדול, פרוע, כאוטי, יצירתי, שמרני, מהפכני, לא מסודר, היברידי, לא אתי, סחרחרת של השפעות, סגנונות וז'אנרים העומד מנגד לתרבות הישראלית הקאנונית, ההגמונית, מנהל איתה דיאלוג עשיר ומורכב, לומד ממנה ומעשיר אותה. התרבות הפופולארית הישראלית היא אנחנו, היא משקפת אותנו או לפחות חלקים משמעותיים בנו, חלקים מודחקים, מלאי תשוקה וטירוף, רבי כוח. התרבות הפופולארית בשיעבוד הנרצע וההיפרבולי שלה הרבה פעמים לנרטיב ההגמוני, כמו גם בנגיעה חסרת הבושה שלה בנמוך, בסנסציוני, בפורנוגרפי, בזרחני כמו גם בסאטירה הפרועה, הניהיליסטית, חסרת הגבולות שלה, אומרת לנו משהו חשוב על עצמנו, על האנושי, אנושי מדי, ומכניסה אלמנט של תסיסה, חוסר שקט וחוסר נחת לתרבות שלנו. זהו אלמנט חשוב ביותר, חיוני, וחשוב לחקור אותו. אלי אשד בספר הזה, כמו בכל מפעלותיו, עושה את זה.

ד"ר אלי אשד."בלש תרבות " העוסק בחקר תעלומות שונות סיפרותיות והיסטוריות

חוקר של תנ"ך  תרבות וספרות פופולארית וקומיקס   ותרבות המיסטיקה בישראל ובעולם, סופר עיתונאי ,תחקירן , ומרצה .זכה לתואר "סופר השנה " מהעיתון מעריב בשנת 2003.

מרצה  על תחומים שונים של תרבות פופולארית היסטוריה ומיסטיקה וניו איג' .ומשדר באופן קבוע ברדיו ובטלוויזיה בתחומים אלה.

ספריו שהיו פורצי דרך בחקר הספרות הפופולארית הישראלית  כוללים את :

• "מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית העברית" (הוצאת בבל, 2001) מחקר ראשון בסוגו של הספרות הפופולארית בישראל .לילדים ומבוגרים .על ספר זה קיבל אלי אשד את תואר "סופר השנה ".
• "הגולם: סיפורו של קומיקס ישראלי(עם אורי פינק, הוצאת מודן,2003)

הוא עורך את מגזין "יקום תרבות "( https://www.yekum.org/)  מגזין הרשת הגדול ביותר לתרבות עברית וכללית .

[1] דיון מפורט על כך אצל אלי אשד, מטרזן ועד זבנג: סיפורה של הספרות הפופולארית העברית, תל אביב, בבל,  2003, ע' 263-268