תערוכת היחיד החדשה של בוריס לייפר תציג שתי סדרות של הצייר ההיפר-ריאליסטי יוצא ברה"מ, שנוצרו בשנתיים האחרונות: סדרת פורטרטים או דמותה השלמה של אישתו נינה, וסדרת טבע דומם של מיני מזונות, פירות, ירקות ופרחים.

פתיחת התערוכה: מוצ"ש 6.11.2021 בשעה 20:00

במעמד מר חיים ברוידא, ראש העיר רעננה וגב' ענבר הוכברג, סגנית ראש העיר

נעילת התערוכה: 4.12.2021

הגלריה העירונית בבית יד לבנים, אחוזה 147, רעננה

שעות הביקור: ימים א'-ה' 9:00 – 19:00; ימי ו' 9:00 –

צילומים: רמי זרנגר

12:00

העולם ההיפר-ריאלי מכחיש את הניגוד בין האמיתי לשקרי, כך גם הציורים של בוריס לייפר שיוצגו בתערוכה "'זום אין', 'זום אאוט' במכחול" שתיפתח ברעננה במהלך חודש נובמבר, מטשטשים את הגבול שבין המציאות הממשית למציאות הווירטואלית. כפועל יוצא תנועת מכחולו על פורמט ציוריו מדמה תנועת עדשת זום של מצלמה, המתקרבת אל הדמות או אל האובייקט (מושאי הציור),  או מתרחקת ממנו, במשמע: "זום אין", "זום אאוט" – מן המאקרו אל המיקרו ולהיפך, ובאותה נשימה גם מן השלם אל הפרגמנט ובחזרה.

במהלך השנים 2020-2019 שקד בוריס לייפר על שתי סדרות חדשות של ציוריו: בסדרה האחת התמקד בתיאור טבע דומם של פירות, ירקות, מיני מזונות ופרחים ובשנייה בתיאור רעייתו נינה – פניה, דמותה השלמה או פרטים ממנה.

לדברי האוצרת אורנה פיכמן: "יכולת הראייה של לייפר את נינה, מושא ציוריו, מאששת סוג של ראייה חודרת חוצה גבולות וזמן. לייפר מערבל את עולמו הרגשי והחווייתי כשהוא מצייר אותה. פניה כאילו זרמו עמו ונשאו אליו את מבטם. כך יצר האמן לנינה מעין יומן חיים ויזואלי המספר על השתנותה. מסע בזמן כשכל זמן מונצח וכל הזמן. לייפר דאג שלא ליפות בציוריו את המודליסטית שלו. הוא מבצע בציוריו סוג של חקירה רוחנית-פסיכולוגית שלה, ובדרך זו הוא הופך עצמו לאמן חוקר חיים."

על סדרת הציורים בה צייר את אשתו נינה: "לייפר בוחר לצייר את נינה, המודל האישי הקרוב אליו ביותר. תיאוריה מתאפיינים בהשפעה חזקה מאמנות הציור הבארוקי בה הושם דגש על רגשנות, דינמיות, מורכבות, מיזוג ניגודים ותנועה. הוא מתבונן בה מקרוב ומצייר כל קמט או קפל עור שבגופה תוך התחקות מדוייקת אחר הפרטים הקטנים ביותר. בנוסף יוצר לייפר דרמתיות בתיאורים על ידי משחקי אור וצל (קיארוסקורו). משחקי אור וצל מאזכרים את ציוריו של מיכאלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו (1557-1610), שהיה חלוץ סגנון הציור הבארוקי באיטליה. בדומה לקאראווג'ו גם לייפר פונה אל החושים, אל הרגשות, אל הדמיון, תוך שאיפה להגיע להישגים מעוררי השתאות, שיקסימו וישבו את לב הצופים ביצירותיו."

על סדרת הדוממים: "בסדרת הציורים השנייה שלו בתערוכה מתוארים פירות, ירקות, סוגי מזונות אותם סידר האמן על משטחים כאלה או אחרים וכן תיאורי פרחים – בכל אלה עושה לייפר שימוש ניכר בסגנון זה. הסגנון הפוטוריאליסטי מתבטא בריאליזם צילומי כלומר: ציור שנראה כמו תצלום וברוב המקרים גם צוייר על פי תצלום. בהיות לייפר צייר רב כישרונות, מיומן וחד-עין הוא יוצר ציור מדוייק יותר מתצלום. ציור שהוא בעל חיות רבה יותר, שאיננו נתון למגבלות של עומק, שדה או פוקוס. הדבר דורש ממנו כאמן החלטה מודעת לנטוש את הנאמנות לתצלום ולהכניס פרטי צבע ותאורה, שעדשת המצלמה מבליעה מסיבות אופטיות. לסוג מהלך זה מיועד המונח היפר-ריאליזם (ריאליזם-יתר), המגדיר את יכולתו ורצונו של הצייר הצילומי לדייק עד גבול האפשר.

פירות, ירקות, סוגי מזונות ופרחים הם נושאים חביבים ומועדפים אצל ציירים היפר-ריאליסטים וכך גם אצל לייפר, משום האתגר שמציבים המרקמים המיוחדים כמו גם תרכובות הצבעים העשירות שלהם. עמידה באתגר זה הניבה אצל לייפר סדרת ציור כמעט "אכיל" ומגרה את כל החושים, כשתיאורי הפרחים במיוחד כמו היו מזמינים אותנו, הצופים בהם, להתקרב אל הפורמט, למשש ולחוש את עלי כותרתם העדינים ולשאוף מניחוחם.

בוריס לייפר נולד באוקראינה בשנת 1946, משנת 1969 עד 1975 למד באקדמיה לאמנויות בסט. פטרסבורג, בעלת הזיקה לציור האירופאי-המסורתי-ריאליסטי. כמו כן, עבד כצייר תפאורות בתיאטרון הרוסי. הלימוד באקדמיה לאמנות יחד עם העיצוב לתיאטרון מסבירים את נטייתו כאמן ליצור בעבודותיו קומפוזיציות "מבוימות".